אור ורנר

נולד בשנת 1985 בעיר האורוות פתח תקוה.

עד גיל 3 חודשים לא בכה ורק צחק, מה שהביא את הסביבה לחשוב שסובל מאוטיזם.

בגיל 4 הוריו קנו לו שק אגרוף גדול , אור בחר לחבק אותו ולהתנדנד עליו.

הפעם הראשונה שבכה מסרט היה בגיל 13 מול הסרט קראטה קיד, כאשר דניאל סאן עלה לקרב האחרון עם רגל שבורה. כיום אור בוכה כמעט מול כל סרט/סדרה/תוכנית ריאלטי/משחק כדור/תשדיר שירות/מסך מפוצל.

 

חובב תשבצי היגיון מושבע, ומלמד ילדים

 פתירה וכתיבה של תשבצים כאלה. עד גיל 11  חשב שנסיכים הם

פטפטנים, לכן אין נסיכים בשעת הסעודה. עד גיל 13 חשב שכדורעף,

משחקים בעזרת האף. עד גיל 25 חשב שלידת עכוז, משמעה שהתינוק

יוצא מהישבן של האמא.

כל ילדותו העריץ את אפרת רייטן וחולם שתופיע. בתור שחקנית

אורחת במופע של שלופתא.

חובב מוזיקה מזרחית, ובמיוחד אוהב את עומר אדם.

היה שוער בנבחרת ישראל בכדוריד לנערים וזכה עם נבחרת

פסיכולוגיה במקום שני בליגת קט רגל מחלקות 2011 באוניברסיטת

בן גוריון. חולם על ניר דוידוביץ.

אור הוא דרמה-תרפיסט ומורה אימפרוביזציה לילדים מחוננים.

רואה את האימפרוביזציה ככל תראפייוטי וכדרך חיים ואת שלופתא

כמים חיים. "היופי בשלופתא שמקדשים את האלתור , אך גם מקדשים את התכנון, ומה שמתוכנן מתוכנן בקפידה, כמו ההנחיות למשל".